הטחנה, רחביה

מבנה טחנת הרוח נבנה בשנות ה-70 של המאה ה-19 על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בירושלים, בלב שטח חקלאי בן אלפי דונמים. הטחנה שימשה להפקת קמח משדות החיטה שבאזור, כדי לכלכל צליינים נוצרים-אורתודוקסים (בעיקר רוסים אורתודוקסים) שהגיעו באלפיהם לקראת חג הפסחא. הטחנה הפסיקה את פעילותה בסוף המאה ה-19, לאחר שהגיעו לארץ טחנות הקיטור.

בשנת 1935 רכש האדריכל המפורסם אריך מנדלסון את מבנה הטחנה, שהזכירה לו את מגדל איינשטיין – בניין שתכנן בפוטסדאם שבגרמניה בשנת 1922 והיה המבנה הידוע והחשוב הראשון שתכנן. מנדלסון הוסיף מבנה חד-קומתי ממזרח לטחנה, שבו אירח את שמנה וסלתה של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי. בשנת 1941 עזבו מנדלסון ורעייתו את הארץ, והמבנה ננטש.

בשנות השישים של המאה העשרים הושכר מבנה הטחנה לממשלת הולנד, אשר שיכנה בו – בזו אחר זו – את משפחות הקונסולים ההולנדיים בירושלים. בחירתן במבנה נעשתה מתוך רצון לאמץ את טחנת הרוח של ירושלים כסמל הולנדי.

בתחילת שנות ה-80, רכשה משפחת רייכמן את המתחם, בתקופה זו היה שימור האתרים ההיסטוריים בעל חשיבות נמוכה בירושלים בפרט ובישראל בכלל, אושרו תוכניות להריסת הטחנה. בשל מחאות של תושבי הסביבה הועלתה ההצעה לפרק את הטחנה ולבנות אותה מחדש בגן העצמאות, אולם לא נמצא מימון לפרויקט ההעתקה, והוחלט להרוס את המבנה. הוחלט לבסוף לשקם את מבנה הטחנה במקום להרסה, ובהתאם לתוכניות האדריכלים יעקב אלון ואמציה אהרונסון הפכה הטחנה למרכז קניות ואירועים. הפרויקט הושלם בשנת 1987^[1]. פרויקט זה היה מקרה ראשון של שיקום מבנה ארכיטקטוני תוך שינוי ייעודו לשימוש מסחרי עסק.